זיהום ציפורניים ממקור פטרייתי, הוא תופעה שכיחה ממנה סובלים כעשירית מכלל האוכלוסיה בכל הגילאים. שכיחות המחלה עולה ככל שעולים בגיל, כאשר כמחצית מבני 80 ומעלה יסבלו ממנה. חולי הסוכרת מהווים אוכלוסיה בסיכון מיוחד, מאחר ובאוכלוסיה זו הן שכיחות המחלה והן שיעור הסיבוכים מוגברים. כידוע, הפטריות מהוות צורת חיים שכיחה מאד בטבע כמו גם בתווך האורבני. יחד עם זאת, מרבית המפגשים לא מובילים להדבקה או למחלה. דהיינו, נדרשים תנאים מקלים אשר יאפשרו לפטריה להתיישב באורח קבע ובאופן הגורם למחלה. תנאים אלו כוללים – נטיה גנטית, דיכוי חיסוני והיסטוריה של אירוע חבלתי. הסיבות המובילות לעליה בשכיחות הפטרת בגיל המבוגר כוללות האטה בקצב גדילת הציפורן ועומס מצטבר של פגיעות טראומטיות בציפורן לאורך השנים. הדבקה של מיטת הציפורן תתבטא כאשר הציפורניים יהפכו בהדרגה לדהויות, מעובות, שבירות ומעוותות. במקרים מסוימים, הזיהום יכול להתפשט לציפורניים סמוכות, ולגרום לאי נוחות נוספת ולחששות קוסמטיים. כאשר מציינים פטרת ציפורניים, האסוציאציה הטבעית עבורנו הינה ציפורני הבהונות בכפות הרגליים, ואכן, פטרת בציפורני אצבעות כפות הידיים הינה מופע פחות שכיח ונגרם פעמים רבות מחשיפה ממושכת של הידיים לסביבה לחה. ככלל, לא קיימת החלמה ספונטנית מפטרת הציפורניים. המשמעות של החלמה הינה צמיחה של ציפורן חדשה, תקינה ובריאה. לפיכך, על הטיפול להגיע לאיזור הצמיחה, קרי מיטת הציפורן. מטרה זו ניתנת להשגה באמצעות טיפולים סיסטמיים בלבד. תכשירים מקומיים אינם יכולים להשיג מטרה זו, בוודאי לא כשמדובר במספר ציפורניים. טיפולים בלייזר מטרתם לגרום הרס לרקמה המעורבת. יחד עם זאת, כמות האנרגיה הנדרשת לכך מייצרת רף טמפרפטורה מעבר למה שהגוף האנושי יכול לסבול. כידוע, ציפורן בכף רגל אנושית מתחדשת בקצב שהוא מחצית מהקצב האופייני לכפות הידיים, דהיינו, ציפורן שלמה גדלה על פני 9-12 חודשים. מכאן נובע משך הזמן הנדרש לקורס טיפולי, כ-4 חודשים לפחות. הטיפולים הפומיים בעלי שיעור הצלחה גבוה (עד 70% ריפוי), לעומת טיפולים מקומיים (עד 15%) כאשר משך הטיפול המקומי הוא שנה לפחות. במקביל לטיפול הפומי נדרש מעקב מעבדתי (בדיקות דם בתדירות של אחת לחודש) על מנת להבטיח את בטיחות הטיפול. ההקפדה על הפרוטוקול הטיפולי נועדה לאפשר זיהוי מעבדתי מוקדם ובכך מניעה של סיבוכים (כגון עליה בתפקודי הכבד) שהם בעלי שכיחות נמוכה, כל אלו בשלב ההפיך. חשוב להדגיש כי השלמת הקורס הטיפולי בהצלחה אינה מסירה את גורמי הסיכון שיכולים להוביל גם לזיהום חוזר. לכן, בסיום הטיפול הפומי, נדרשת הקפדה על טיפול מקומי, שהוא יעיל דיו בשבירת מעגל ההדבקה ובכך מניעת זיהומים חוזרים.