אטופיק דרמטיטיס הינה מחלת עור דלקתית לא מדבקת, שכיחה מאד בגיל הילדות המוקדמת. כ-10-30% מהילדים וכ-2-10% מהמבוגרים יסבלו מהמחלה. המחלה נובעת משילוב של 3 פקטורים מרכזיים: פגיעה מבנית בעור אשר גורמת לאבדן לחות, עוררות יתר של תאי דלקת בתת העור וגירויים סביבתיים.
המאפיין הבולט של המחלה הינו הגרד אשר מהווה את הסימפטום המטריד ביותר, בתדירות יומיומית. תופעה זו נוטה להחמיר בשעות הלילה תוך פגיעה בשינה תקינה. התפרחת העורית עשויה רבדים אדומים בעלי חיפוי קשקש עדין ולעתים חיפוי גלדים זהובים המעידים על זיהום משני. בילדים צעירים המחלה מערבת באופן טיפוסי את הפנים והאיזורים המיישרים. לאורך החיים המחלה עוברת לערב את האיזורים המכופפים, כפות וצוואר. בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בהבנת המחלה ובטיפולים הזמינים. כיום ניתן להשיג שליטה במחלה בדגש על הגרד באופן יעיל ומהיר.
אורטיקריה או סרפדת, הינה תופעה שכיחה מאד. עד כשליש מהאוכלוסיה יסבלו מהתקף אחד לפחות לאורך חייהם. המחלה מתבטאית בהופעת נגעים אדומים, מורמים, בצקתיים הנודדים ממקום למקום. תופעה נלווית חשובה היא בצקת עמוקה יותר המערבת את דרכי הנשימה והבליעה ומתבטאית בנפיחות בפנים בכלל ובשפתיים בפרט. תופעה זו נקראית אנגיואדמה והיא מסכנת חיים בהיעדר טיפול מידי.
בחלק מהחולים ההתקפים נשנים ודורשים טיפול למשך חודשים ארוכים. במקרים אלו דרוש לרוב בירור לשלילת תחלואה סיסטמית נלווית.הקו הטיפולי הראשון המקובל כולל תכשירים אנטיהיסטמיניים שהם נוגדי אלרגיה אך קיימים גם טיפולים מתקדמים יותר, הניתנים בתדירות פחותה ומאפשרים שליטה טובה על המחלה על מגוון תסמיניה.
סבוריאה, המכונה לעתים קרובות seborrheic dermatitis, היא מצב עור שכיח המשפיע בעיקר על אזורים עשירים בבלוטות חלב, כגון הקרקפת, הפנים והחזה העליון. סבוריאה מאופיינת באדמומיות, כתמים שמנוניים או קשקשים וגרד מתמשך. השכיחות הכללית באוכלוסיה מגיעה לכדי 5%.
התפרצויות המחלה אופייניות סביב גיל הינקות המוקדמת (3 החודשים הראשונים לחיים) ובמבוגרים, כאשר השכיחות עולה עם הגיל ובנוכחות תחלואה מערכתית נוספת (למשל פרקינסון). הסיבה המדויקת לסבוריאה אינה מובנת במלואה, אך הסברה הרווחת תומכת בשילוב של גורמים, לרבות שגשוג יתר של שמרים על פני העור, ייצור חלב מוגבר ונטייה גנטית.
מטרת הטיפול בסבוריאה הינה הקלה בתסמינים וכוללת תכשירים מקומיים על בסיס קטוקונאזול, טקרולימוס, פימרולימוס וחומצה סליצילית. הקפדה על שימון העור באופן קבוע מהווה נדבך מרכזי בשמירה על עור נקי.
אקנה – זהו מצב עור שכיח מאד בגיל ההתבגרות – העשור השני לחיים. קיימת אפשרות שמצב זה יימשך לעשור השלישי והרביעי של החיים. התהליך מתחיל מהעליה הפיזיולוגית ברמות הורמוני המין (האופיינית לגיל ההתבגרות), דבר הגורם לשגשוג יתר וחסימה של בלוטות החלב. חסימת הבלוטות מהווה קרקע פורה לשגשוג של הפלורה החיידקית התקינה של העור. בכך נגרמים תהליכי דלקת וזיהום משניים. איזורי המעורבות האופיינים הינם פנים, מפתח בית החזה והגב. הפריחה יכולה להיות מורכבת מקומדונים, ציסטות, גושים וצלקות.
כיום קיימים טיפולים יעילים אשר נגזרים מחומרת המחלה והמרכיב המשמעותי המוביל להווצרות הנגעים. מטופלות הסובלות מאקנה יכולות להנות מטיפולים פומיים המשפיעים על הציר ההורמונלי. נגזרות של ויטמין A משמשות לאיזון בלוטות החלב ואילו טיפולים אנטיביוטיים מדכאים שגשוג יתר של הפלורה החיידקית. במקרים קשים יותר וכאשר קיימת נטיה להצטלקות, הטיפול המוביל הוא איזוטרטינואין פומי, נגזרת של ויטמין A. טיפול נכון באמצעות תרופה זו מוביל ברוב המקרים למיגור תופעת האקנה.