אטופיק דרמטיטיס הינה מחלת עור דלקתית לא מדבקת, שכיחה מאד בגיל הילדות המוקדמת. כ-10 עד 30% מהילדים וכ-2-10% מהמבוגרים יסבלו מהמחלה. דהיינו, עם הגעה לבגרות, יחול שיפור משמעותי כדי חלוף התסמינים במרבית המקרים. המחלה נובעת משילוב של 3 גורמים מרכזיים: פגיעה מבנית בעור אשר גורמת לאבדן לחות, עוררות יתר של תאי דלקת בתת העור וגירויים סביבתיים.
המאפיין הבולט של המחלה הינו הגרד אשר מהווה את הסימפטום הטורדני ביותר – בתדירות יומיומית. תופעה זו נוטה להחמיר בשעות הלילה ובכך פוגעת בשינה תקינה. התפרחת העורית עשויה רבדים אדומים בעלי חיפוי קשקש עדין ולעתים חיפוי גלדים זהובים המעידים על זיהום משני. בילדים צעירים המחלה מערבת באופן טיפוסי את הפנים והאזורים המיישרים. לאורך החיים המחלה עוברת לערב את האזורים המכופפים, כפות וצוואר. בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בהבנת המחלה ובטיפולים הזמינים. כיום ניתן להשיג שליטה במחלה בדגש על הגרד באופן יעיל ומהיר.
בהיבט המניעתי – אחת ההמלצות החשובות ביותר הינה שימוש בתכשירים לשימון העור עוד מינ
יבלות וירליות, מהוות תלונה עורית שכיחה מאד וסיבת פניה נפוצה מאד לרופא העור. וירוס הפפילומה האנושי (HPV) אחראי על היווצרותן. ההדבקה מתרחשת באמצעות מגע, בין אם ישיר עם עור נגוע או בלתי ישיר, ובין עם משטחים אשר באו במגע עם עור נגוע קודם לכן. לפיכך, אזור ההדבקה השכיחים הינם כפות ידיים ורגליים, כאשר ההדבקה מתקיימת פעמים רבות במהלך פעילויות של מגע ישיר אינטנסיבי (אימון קרב מגע) או במשטחים הבאים במגע תכוף עם עור נגוע – התעמלות קרקע, ריקוד, מקלחות ציבוריות.
היבלות נפוצות בכל הגילאים, כאשר ילדים ובני נוער מושפעים יותר בשל רגישותם הגבוהה יותר ומגע תכוף של עור לעור.
חדירה של נגיף ה-HPV לשכבות העמוקות של העור דרך חתכים קטנים או שפשופים, מובילה לצמיחה מואצת של תאי העור, וכתוצאה מכך הופעה של הנגעים האופייניים, יבלות בעלות מראה מחוספס ולפעמים דמוי כרובית. יבלות מופיעות לרוב על הידיים, האצבעות וסביב הציפורניים וגם בכפות הרגליים (הידועות בשם יבלות פלנטריות). לנוכחות יבלת פלנטרית מתלווה לעתים קרובות כאב ואי נוחות בהליכה ועמידה ללא חדירה קודמת ידועה על גוף זר.
מניעת יבלות ויראליות כרוכה בעיקר בתרגול היגיינת ידיים טובה והימנעות ממגע ישיר עם יבלות, במיוחד באזורים קהילתיים כמו אולמות ריקוד, משטחי התעמלות, בריכות שחייה ציבוריות ו/או מקלחות. בהתאמה – שימוש בגרביונים / גרביים / נעילת כפכפים (אישיים בלבד!) בסביבות אלה יכולה לספק שכבת הגנה נוספת. כמו כן, חשוב להימנע לאחר הופעת הנגע הראשון מהדבקה עצמית חוזרת לרבות במהלך ניסיונות להסרת הנגע או מגע באמצעות האצבע הנגועה באתרים נוספים בגוף.
קיימים מגוון טיפולים זמינים, החל מטיפולים מקומיים ללא צורך במרשם ועד להסרה בשיטות שונות על ידי רופא עור מומחה. טיפולים אלה נועדו להסיר את היבלת במלואה ולעורר את התגובה החיסונית של הגוף נגד הנגיף. התערבות מוקדמת חיונית למניעת התפשטות והופעת נגעים נוספים, דבר שהוא חשוב במיוחד עבור אנשים המבקשים לשמור על עור בריא ומקי מפגמים.
אקנה – כרטיס הביקור של גיל ההתבגרות אשר לעתים רחוקות יימשך לעשור השלישי והרביעי של החיים. התהליך מתחיל מהעלייה הפיזיולוגית האופיינית ברמות הורמוני המין, דבר הגורם לשגשוג יתר וחסימה של בלוטות החלב. חסימת הבלוטות מהווה קרקע פורה לשגשוג של הפלורה החיידקית התקינה של העור. בכך נגרמים תהליכי דלקת וזיהום משניים.
אזורי המעורבות האופייניים הינם פנים, מפתח בית החזה והגב. הפריחה יכולה להיות מורכבת מקומדונים, ציסטות, גושים וצלקות.
כיום קיימים טיפולים יעילים אשר נגזרים מחומרת המחלה והמרכיב המשמעותי המוביל להיווצרות הנגעים. מטופלות הסובלות מאקנה יכולות להנות מטיפולים פומיים המשפיעים על הציר ההורמונלי. נגזרות של ויטמין A משמשות לאיזון בלוטות החלב ואילו טיפולים אנטיביוטיים מדכאים שגשוג יתר של הפלורה החיידקית. במקרים קשים יותר וכאשר קיימת נטייה להצטלקות, הטיפול המוביל הוא איזוטרטינואין פומי, נגזרת של ויטמין A. טיפול נכון, תוך התאמה אישית, באמצעות תרופה זו מוביל ברוב המקרים למיגור תופעת האקנה גם במקרים בהם טיפולים קודמים לא זכו להצלחה.
תפרחת חיתולים הינה מצב עורי שכיח אשר תתרחש לפחות פעם אחת במעל מחצית מהתינוקות. זוהי סיבת הפניה השכיחה ביותר להתייעצות עם רופא עור באוכלוסייה זו.
התפרחת נגרמת מחשיפה ממושכת של עור התינוק, בסביבה סגורה, לתנאי לחות ותנאי pH גבוהים הנגרמים מתוצרי פירוק חיידקיים של שאריות שתן וצואה. לפיכך, מצבים שלשוליים חריפים מהווים גורם סיכון מוביל. בנוסף, פורמולות תמ"ל המבוססות חלב פרה מכילות מספר גדול יותר של חיידקים אשר בכוחם להעלות את ה-pH, דבר המסביר את השכיחות המוגברת של תפרחת חיתולים בתינוקות שאינם יונקים. לאורך זמן, החשיפה הבלתי מבוקרת הזו תוביל לפגיעה בשכבת ההגנה הטבעית של העור כמו גם הפרעה באיזון הפלורה הטבעית ושגשוג שמרים פתוגניים כגון קנדידה.
גורמים נוספים אשר יכולים להביא להחמרה בתפרחת כוללים חיכוך בין העור לחיתול – מכנית וכימית. כך – גם סוגים מסוימים של מגבונים לחים ותכשירים מקומיים יכולים באותו האופן להביא להחמרה בתפרחת.
חשוב להזכיר כי תפרחת חיתולים מוגבלת לאזור הגירוי, קרי – החיתול. מעורבות של אתרים נוספים מצריכה היוועצות עם רופא עור מומחה.
בשלב הראשון – טיפול באמצעות תכשירים מקומיים משולבי סטרואידים יכול להוביל להקלה. טיפולים אנטי-פטרייתיים מועילים אף הם והשילוב מותאם לחומרת התסמינים. במקביל, חשוב להטמיע את כללי ההיגיינה באופן מיטבי, לרבות אוורור, רחצות תכופות (כדי למנוע מגע ממושך בין העור לתוכן היציאות) וכן שימוש בתכשירים מקומיים מבוססי אבץ.